השתלת שיער: איך יודעים אם היא באמת התשובה, ואיך מחליטים נכון

השתלה היא פתרון טוב לבעיה מסוימת: אזור שאיבד את השיער, ואזור תורם שיכול לכסות אותו. כשאחד משני התנאים האלה לא מתקיים, היא כבר לא בהכרח הפתרון.

• כשהשיער עוד שם, רק דליל. אם יש באזור שיער שעוד אפשר לעבוד איתו, הצעד הראשון הוא לרוב בדיקה של פוטנציאל השיקום. במקרים הגבוליים אנחנו עשויים לבקש קודם תהליך שיקום, ולהחליט על השתלה רק אחרי שרואים איך השיער הגיב.
• כשהאזור התורם חלש. אם העורף דליל, או מראה סימני הידלדלות בעצמו, ההשתלה עלולה לא להחזיק לאורך זמן, ולהשאיר גם את העורף פגוע.
• כשהפער גדול מדי. בהתקרחות נרחבת מאוד, למשל בשלבים הגבוהים ביותר של סולם נורווד, השטח הקירח יכול להיות גדול בהרבה ממה שהאזור התורם מסוגל לכסות. זו לא פסילה אוטומטית. לחלק מהמטופלים מתאימה מטרה מוגדרת וצנועה יותר, כמו מסגור של החזית. אבל כשהבדיקה מראה שאין דרך ריאלית להגיע לתוצאה שתספק את המטופל, אנחנו אומרים את זה לפני ההשתלה, לא אחריה.
• כשיש מצב רפואי שדורש בירור. מצבים רפואיים ותרופות מסוימים משפיעים על ההתאמה להליך או על אופן ביצועו. ההיסטוריה הרפואית היא חלק מהבדיקה, וההחלטה בעניין היא של הרופא.
• כשהציפייה היא לחזור לגיל 18. השתלה יכולה לשנות מראה באופן משמעותי. היא לא מחזירה את הצפיפות המקורית, ולא עוצרת את ההתקרחות של השיער הטבעי.